חוקיות תפיסת כספים לשם חילוטם עבור תשלום מס, אגב חשד לביצוע עבירות מס

»
»
»
חוקיות תפיסת כספים לשם חילוטם עבור תשלום מס, אגב חשד לביצוע עבירות מס

בעבירות מס הכנסה, שאינן עבירות מקור, לפי חוק איסור הלבנת הון, אין למשטרה או לחוקרי רשות המיסים סמכות תפיסה לשם חילוט

במקרים רבים חוקרי משטרת ישראל מבצעים חיפוש ובמהלכו מוצאים ותופסים כסף מזומן. עולה השאלה – האם יש למשטרת ישראל סמכות לתפוס את הכסף לשלם חילוט עתידי?

 

לא פעם שמענו את השוטרים אומרים: "אין למשטרה תיק, אנחנו תופסים את הכסף עבור מס הכנסה, לטובת יכולת פירעון עתידית, ככל שפקיד השומה יוציא שומות".

 

טענו לאורך כל השנים שלמשטרת ישראל את סמכות לתפוס כספים בגין עבירות מס – לא לשם חילוט עתידי ולא לשם הבטחת האפשרות לגביית מס עתידי. טענו שאין סעיף המסמיך את השוטרים לתפוס את הכסף. ויאמר, כי במיסים קיימת אפשרות ליצירת חוב מידי – "שומת חירום" ובעקבותיה, ככל שלא שולמה, עובדי רשות המיסים יכולים לעקל את הכסף התפוס; והכל בפיקוח של בית המשפט.

 

בתאריך 18/04/2021, פורסם בש"פ 333-21 עלי אבו ג'אבר נ' מדינת ישראל.

בית המשפט העליון פסק לראשונה בדעת רוב,

כי "סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) אינו מקנה ליחידה החוקרת סמכות לתפוס כסף מזומן שנמצא בחצרו של חשוד בעבירה של העלמת מס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה (שאינו קשור בעבירת הלבנת הון לפי חוק איסור הלבנת הון), וכי אין כל מקור סמכות אחר על-פי דין לכך."

 

להלן השתלשלות האירועים:

בתאריך 12.11.2020 נעתר בית משפט השלום לבקשת המדינה, והורה על מתן צו חיפוש לפי סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי, בביתו של ג'מיל אבו ג'אבר - המבקש 3, בנם הבכור של המבקשים 1-2, במסגרת חקירה משטרתית. בחיפוש שנערך נתפס סכום כסף מזומן בסך של כ 1.7 מיליון ₪, 11,565 דולר ו – 2,580 לירות טורקיות.

הכסף נמצא במהלך החיפוש בתיקים ובשקיות שהוחבאו והוסתרו מאחורי דופן כפולה של ארון בגדים.

אז, החלה המדינה בחקירה גלויה בחשד להעלמת הכנסות שתוצאתו – אי תשלום מס אמת. קרי, ביצוע עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.

כלומר, בשלב זה (18.04.2021) המבקשים חשודים בביצוע עבירת העלמת מס בלבד.

 

בתאריך 26.11.2020 הגישו בני משפחת משפחת אבו ג'אבר (להלן – המבקשים) לבית משפט השלום בקשה להשבת הכספים התפוסים.

המבקשים טענו כי מקור הכספים חוקי, וכי הכספים הוחזקו במזומן במסגרת "קופה משפחתית" המשמשת את כל בני המשפחה המורחבת, כמקובל במגזר הבדואי אליו הם משתייכים.

 

בית משפט השלום דחה את עיקר הבקשה להשבת הכספים התפוסים, אך החריג מכך סכום של 520,000 שקלים שלגביהם קבע, כי ניתן לייחסם למשיכת כספים ונטילת הלוואה בנקאית כפי שעלה מתיעוד של מסמכי חשבון בנק של המבקשים. בנוגע ליתרת סכום הכספים התפוסים, בית משפט השלום קיבל את בקשת המדינה והאריך את תוקף התפיסה למשך 60 ימים.

הן המדינה והן החשוד הגישו עררים לבית המשפט המחוזי.

בבית המשפט המחוזי, כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל, קיבל את ערר המדינה ודחה את הערר שהגישו החשודים, ובהתאם לכך האריך את תוקף התפיסה של כלל הכספים ב-60 ימים מהמועד בו ניתנה החלטתו של בית משפט השלום.

בית המשפט המחוזי דחה את הטענה התרבותית בהקשר לקופה משותפת של בני המשפחה. בנוסף קבע שאין היגיון כלכלי בנטילת הלוואה בנסיבות שבהן החשוד מחזיק בביתו סכום כסף מזומן הגבוה מסכום ההלוואה. ולסיום קבע בית המשפט המחוזי, שהשבת הסכום שנתפס כולו או חלקו לחשודים תעמיד בסיכון את פוטנציאל החילוט, ככל שיוחלט על ניהול הליך פלילי נגד המבקשים.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיים יסוד סביר לחשד לביצוען של עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, כשהסכום שנתפס היווה הן "אמצעי" לביצוע העבירות הן "שכר" בעד ביצוען כמובנם של מונחים אלה בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

כידוע, בית המשפט העליון מאשר לקיים "סיבוב שלישי" כאשר מדובר בסוגיה בעלת משמעות רוחבית או סוגיה שלא קיימת לגביה הלכה.

כבוד השופטת ברק-ארז החליטה כי מדובר בסוגיה עקרונית, שעניינה קיומה או היעדרה של סמכות לתפיסת כספים שנמצאו בחזקת אדם החשוד בביצוע עבירה של העלמת מס בלבד ואישר את הדיון בערר.

 

בבית המשפט העליון, כב' השופטת דפנה ברק-ארז, קבעה:

 "מסקנתי היא אפוא שסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי אינו מקנה ליחידה החוקרת סמכות לתפוס כסף מזומן שנמצא בחצרו של חשוד בעבירה של העלמת מס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה (שאינו קשור בעבירת הלבנת הון לפי חוק איסור הלבנת הון), והמדינה לא הצביעה על מקור סמכות אחר על-פי דין לכך... אשר על כן, אני סבורה שיש לקבל את הערר במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי תבוטל, והבקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי תתקבל, משפעולת התפיסה בוצעה בחוסר סמכות. כל זאת, מבלי לפגוע בסמכות רשויות המס להוסיף ולפעול לעיקול הכספים בנתיב שהתווה סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, אם טרם ננקטו כל הצעדים הדרושים לצורך כך."

כב' השופטת ענת ברון הצטרפה למסקנה ולפסיקתה של כב' השופטת ברק-ארז.

כבוד השופט דוד מינץ לא הסכים עם מסקנת כב' השופטת ברק-ארז. לדידו של השופט מינץ, שהיה בדעת המיעוט, נקבע כי:

 "בהתייחס לתכלית החילוט ובפרספקטיבה צופה פני עתיד, ניתן לראות בענייננו בסכומי הכסף שנתפסו, אשר הוסתרו מעיני רשויות המס, משום "חפץ" שלגביו נעברה העבירה באופן שבו בסופו של ההליך, לאחר שתבחן הסוגיה לגופה, יתכן שיורה בית המשפט על חילוטם... בנסיבות אלו, אם תישמע דעתי, נדחה את הערר."

 

לעמדתנו, בעבירות מיסים אין לבצע תפיסה לשם חילוט עתידי, מכיוון שמכסף לא עומד בהגדרות ודרישות סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).

לעמדתנו, עולה השאלה – מדוע לתפוס כסף מזומן לצורכי חילוט עתידיים ולא לתפוס כסף שנמצא בבנק או בידי חייבים? ברור שצריכה להיות התנהלות אכיפתית זהה, בין כסף שנמצא בבית ובין כסף שנמצא בבנק; והרי אין איסור בחוק להחזיק כסף בבית.

 

בשולי הדברים נציין,

  1. חוקרי מס הכנסה לא מוסמכים במהלך חיפוש לתפוס כסף מזומן, אשר נמצא בביתו או בכל מקום אחר שבחזקתו של הנישום.

כן קיימת אפשרות לעובדי רשות המיסים לתפוס כסף שנמצא בחיפוש, וזאת כאשר לנישום (לחשוד) יש חוב בהרשאה (חוב חלוט – חוב סופי שלא ניתן לערער עליו). במצב דברים זה, על מבצעי החיפוש לפנות לגובה הראשי במשרד מס הכנסה ששם מתנהל תיק המס של החשוד, על מנת שיגיע ויתפוס במו ידיו את הכסף שנמצא בחיפוש, וזאת עד לגובה החוב.

  1. סעיף 145ב(ד) לפקודת מס הכנסה (בהקשר להליך אזרחי להבדיל מהליך פלילי) קובע,

"מצא פקיד השומה, כי תקבול לא נרשם, כאמור בסעיף זה, בסכום העולה על סכום שקבע שר האוצר, רשאי הוא לתפוס ולחלט מחצית מסכום התקבול שלא נרשם כאמור, זולת אם שוכנע כי היתה סיבה מספקת לאי הרישום; על החלטתו של פקיד השומה ניתן לערער כאילו היתה צו לפי סעיף 152(ב), ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה בתוך 60 ימים מיום מתן ההחלטה; לענין סעיף קטן זה, "פקיד שומה" – למעט סגן פקיד שומה, עוזר פקיד שומה וגובה ראשי".

עיננו הרואות, כי בתיקון 134 לפקודה, בשנת 2003, נתן המחוקק את דעתו לעניין האפשרות לתפוס ולחלט. ויאמר, שניתן לחלק מחצית מסכום התקבול שלא נרשם, ובתנאי שסכום התקבול הוא כמפורט בתקנות מס הכנסה (קביעת סכום תקבול שלא נרשם), תשס"ג-2003.

יודגש, כי רק פקיד השומה – בכבודו ובעצמו, הוא ולא סגנו, הוא ולא הגובה הראשי, הוא ולא עוזר פקיד שומה, הוא ולא שרף, יכול לבצע את החילוט, ולשם כך עליו להגיע למקום העסק שבו נמצא הכסף.

לעמדתנו, סעיף 145ב(ד) לפקודה, מנוסח באופן שמעורר שאלות רבות. כך או כך, עובדי מס הכנסה לא מיישמים את הוראות סעיף זה.

 

לסיכום, תפסו לכם כסף בגין חשד לעבירות מס? אנו הכתובת לבחון האם בדין נתפס הכסף, וככל שלא - לפעול להשבת הכסף התפוס.

 

 

משרדנו, מטפל בהיבטים כלכליים – פליליים ואזרחיים, לרבות דיני המס וחוק איסור הלבנת הון.