פגם בניסוח כתב אישום בעבירות מס

»
»
»
פגם בניסוח כתב אישום בעבירות מס

סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") קובע את תוכן כתב האישום ואת הפרטים שעליו להכיל.

לעניין העובדות, קובע סעיף 85(4) כי על כתב האישום להכיל את: "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם".

על כתב האישום לתאר את כל העובדות המהוות את העבירה, ואת אחריותו של הנאשם אליהן. לולא תיאור זה, לא ידע הנאשם מפני מה עליו להתגונן, ועלול הוא למצוא את עצמו מופתע במהלך המשפט.

 

פסיקת בתי המשפט התייחסה רבות לצורך בפירוט מירבי של כתב האישום, ולמשמעות הניכרת שיש לצורך זה. בעניין אסתר אריה[1], למשל, נקבע כי:

"אין להמעיט בחשיבותן של העובדות המפורטות בכתב האישום, כאילו המסגרת החיצונית היא העיקר ואילו התוכן חסר חשיבות. מערכת העובדות האמורה הווה הן את המקור והן את הסיבה לחקירה ולהגשת כתב האישום; בתחומה מנהל הנאשם את הגנתו, והיא המשמשת את היסוד, שעליו מתבקש בית המשפט לבנות את הכרעת הדין. ואף יש לפעמים שעובדות אלה, שבכתב האישום הן כה חשובות, עד שמכריעות הן אף את העובדות שהוכחו במשפט, לגבי פירושו של חוק מסוים"

 

לאופן ניסוח כתב אישום יש השפעה מהותית ביותר על יכולתו של הנאשם להבין את האישומים נגדו ועל יכולתו להתגונן מפניהם. ללא שיבין הנאשם מהן העובדות איתן הוא נדרש להתמודד, לא יוכל להתגונן כראוי. במילים אחרות, המדינה – המאשימה, אינה רשאית "להפתיע" את הנאשם במהלך המשפט, וההליך נתחם אך ורק למסכת העובדות המתוארת בכתב האישום.

כך גם, חשוב התיאור העובדתי המפורט של כתב האישום לבית המשפט. לבית המשפט צריכה להינתן תמונה מלאה של ה"פרשה", תוך שימת דגש על חלקו של הנאשם להתרחשותה – ולאפשר לו לקבוע לפיכך את תחומי הדיון[2].

 

עוד נקבע, כי ככלל יש לפרט בכתב האישום את יסודות העבירה, אולם, כאשר מדובר בנסיבות שאינן חלק מיסודות העבירה, ניתן להפנות לעניין זה  לחומר החקירה המצוי בידי הנאשם. כלומר, אין חובה לפרט בכתב האישום את הנסיבות החיצוניות לעבירה, בהיותן בלתי חיוניות להוכחת אחריותו הפלילית של הנאשם.

כתב האישום אף "מודיע" לנאשם באילו עבירות הוא מואשם, ומי הם העדים העתידים להעיד נגדו; כך יכול הנאשם להעריך את "הסיכון" הצפוי לו, להיערך כראוי ולכלכל את צעדיו. לכן, נדרשת הקפדה של ממש על ניסוח כתב האישום. ניסוח בלתי מוקפד או שגוי עלול לשבש את הגנת הנאשם[3].

 

בכתבי אישום שעניינם עבירות מס, אנו מוצאים פעמים רבות ביטויים עמומים כגון: "סכום שאינו ידוע", "הנאשם קיבל לכיסו סכומי כסף שונים", "הכנסות ממקור לא ידוע" ועוד, זאת ללא פירוט ממי קיבל הנאשם כספים, באיזו דרך, באילו תאריכים או בעבור אילו שירותים.

לאור מגמת הפסיקה לראות בניסוח כתב האישום כחלק מהותי ביכולתו של הנאשם להתגונן, רצוי לדרוש מהמאשימה לנסח את כתב האישום, כך שיהיה ברור ונהיר מהן העובדות המגבשות את עבירת המס המיוחסת לנאשם. לדוגמה: יש לדרוש כי סכום השמטת ההכנסה יהיה מצוין בכתב האישום, לרבות דרך חישובו. רצוי לדרוש גם פירוט של הדרך בה הפיק הנאשם את ההכנסה, והאם מדובר במקור החייב בתשלום מס על-פי פקודת מס הכנסה.

במקום בו האשימה אינה מציינת פרטים אלו, ניתן להגיש בקשה מקדמית לבית המשפט, לכך שקיים פגם או פסול בכתב האישום, וחיוב המאשימה לתקן את הפגם.

 

בפסיקה שניתנה לאחרונה[4], חייב בית המשפט את המדינה להשמיט או לשנות התייחסויות כלליות בכתב האישום, דוגמת: "באמצעות אחרים" או "חברות אחרות", מבלי שתהיה התייחסות ספציפית מי הם אותם אחרים או אותן חברות אחרות.

לחלופין, אפשר בית המשפט למדינה להפנות את הנאשם לפריטים ספציפיים בחומר החקירה, כך שהנאשם יוכל ללמוד בדיוק כיצד מתכוונת המדינה לבסס את העובדה המצוינת בכתב האישום.

 

טענה נוספת שניתן להעלות בהקשר זה, היא כי כתב האישום אינו מגלה עבירה, לפי סעיף 149(4) לחוק. כאשר לא ברור מהי העבירה המתגבשת מעובדות כתב האישום, רשאי הנאשם להעלות טענה זו, אשר משמעה היא שגם אם יודה הנאשם בעובדות המתוארות, לא יהיה בכך כדי להרשיעו בעבירה, כיוון שהעובדות אינן מגבשות כל עבירה.

אם לא ניתן לקבוע, על פי ניסוח כתב האישום, כי אכן עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו, הרי שעל בית המשפט להורות על תיקונו של כתב האישום.

על המדינה להבהיר אחת לאחת מהן העובדות המגבשות את העבירה, ואין להסתפק בניסוח כוללני או מעורפל. כמו כן, אין להסתפק בציטוט של הוראות החיקוק הרלוונטי וגם לא ניתן להעלות טענות עובדתיות חליפיות.

בעניין ואזנה שאוזכר לעיל, קיבל בית המשפט טענה זו, והורה למדינה לתקן את כתב האישום בעבירות מס והלבנת הון, כך שיהיה ברור מהן עבירות המס, מהו "הרכוש האסור" הנובע מאותן עבירות המס, ומהן פעולות ההסוואה וההסתרה שנעשו, המגבשות עבירות על חוק איסור הלבנת הון.

 

משרדנו טיפל ומטפל בעשרות רבות של כתבי אישום, שעניינם עבירות מס והלבנת הון, ומתמחה בלימוד ובניתוח של כתבי אישום מסוג זה, לצורך העלאת טענות שונות להגנת הלקוח, בהתאם למקרה הפרטני.

 

[1] ע"פ 534/84 אסתר אריה (פנחס) נ' מדינת ישראל מא(3) 561 (1985).

[2] יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 915, מהדורה מעודכנת (תשס"ט-2009).

[3] רע"פ 2581/14 אסף יקותיאלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2015).

[4] ת"פ 47460-07-16 מדינת ישראל נ' יציק (איציק) ואזנה, מיסים לב/1 (מרץ 2018).